קרציות
בניגוד לדעה הרווחת, קרציות אינן חרקים, הן שייכות למחלקת העכבישנים. מדובר בטפילים חיצוניים הניזונים מדם של יונקים, עופות וזוחלים כדי להתפתח ולהתרבות.
מעבר למטרד הפיזי והגירוד הנגרם מהעקיצה, הקרציות עלולות להחדיר למערכת הדם של הפונדקאי גורמי מחלה כגון חיידקים, נגיפים וטפילים.
מחזור חייהן כולל ארבעה שלבים: ביצה, זחל, נימפה ובוגר, כאשר בכל שלב (למעט הביצה) הן זקוקות לארוחת דם כדי לעבור לשלב הבא.
קרציות נפוצות בכל אזורי הארץ, מהחרמון ועד הערבה, ופעילותן מושפעת ישירות מהטמפרטורה ומהלחות בסביבה.
הקרציות מתחלקות לשתי קבוצות: קרציות קשות (80% מהקרציות) וקרציות רכות (20% מהקרציות).
קרציות קשות
אלו הן הקרציות הנפוצות ביותר שפוגשות את האדם וחיות המחמד בשטחים פתוחים ובגינות.
מראה: בעלות מגן גב נוקשה. גפי הפה שלהן בולטות קדימה ונראות בבירור במבט מלמעלה. המראה מזכיר את פשפש המיטה.
התנהגות אכילה: נצמדות לפונדקאי (כלב, חתול או אדם) למשך זמן ממושך (מספר ימים עד שבועיים). הן מפרישות חומר מאלחש כך שהעקיצה אינה מורגשת בתחילה.
מקום הימצאות: מחכות על עשביה גבוהה או בשיחים ("מארב") עד שפונדקאי עובר לידן.
קרציות רכות
משפחה זו כוללת את "קרציית המערות", והיא פועלת בצורה שונה לחלוטין.
מראה: גופן רך וגמיש, ללא מגן גב. במבט מלמעלה לא ניתן לראות את גפי הפה (הם ממוקמים בחלק הגחוני). מזכירות במראן מעט זרע של חמניה.
התנהגות אכילה: ניזונות במהירות (דקות ספורות) ועוזבות את הפונדקאי. העקיצה עלולה להיות מורגשת ומגרדת.
מקום הימצאות: חיות בקרקע של מערות, חורבות, כוכי יונים או מחסנים נטושים. הן פעילות בעיקר בלילה ויוצאות מהמחבוא כאשר הן חשות בחום גוף או ב-CO2.
סיכון בריאותי בישראל: מעבירות את חיידק הבורליה הגורם לקדחת המערות המתאפיינת בהתקפי חום חוזרים.
קרציית הכלב (Rhipicephalus sanguineus)
הקרצייה הנפוצה ביותר בסביבת האדם בישראל היא קרציית הכלב שהיא סוג של קרצייה קשה.
בשונה מרוב הקרציות הקשות המעדיפות שטחים פתוחים, קרציית הכלב מסוגלת להשלים את כל מחזור חייה בתוך מבנים. היא יכולה לשרוד חודשים ארוכים בתוך סדקים בקירות, פנלים ומצעי שינה של כלבים.
העברת מחלות לכלבים: מעבירה את טפיל הארליכיה (קדחת קרציות אצל כלבים), הגורם לאנמיה קשה, דימומים ופגיעה במערכת החיסון של הכלב.
לבני אדם: הקרצייה היא הווקטור (המעביר) העיקרי של חיידק הריקציה הגורם לקדחת הבהרות.
הדברה נגד קרציות
הדברת קרציות מתבצעת ע"י מדביר מוסמך בלבד וכוללת ריסוס חומרי הדברה המשלבים מוסתי גדילה בסביבת הבית, על קירות אנכיים ועל צמחייה. מומלץ להשלים את פעולת ההדברה בניקיון סביבתי- שטיפת מצעי הכלב במים חמים (60 מעלות) ושאיבת אבק יסודית בכל פינות הבית כדי לאסוף ביצים וזחלים.
איך להמנע ממפגש עם קרציות?
טיפול בחיות מחמד: שימוש קבוע בתכשירים וטרינריים (כדורים, אמפולות או קולרים) הוא הקו הראשון במניעת כניסת קרציות קשות לבית.
מיגון אישי: בעת טיול בטבע או כניסה למערות, יש ללבוש מכנסיים ארוכים (רצוי בהירים לזיהוי קל של הקרציה), להכניס את המכנסיים לגרביים ולהשתמש בתכשירים דוחי חרקים על העור והבגדים. תכשירים דוחי יתושים באישור משרד הבריאות יעילים בדחיית קרציות גם כן.
יוצאים לטיול עם הכלב? לאחר טיול באזורים עם עשבייה או מגע עם כלבים אחרים, מומלץ להעביר יד על גוף הכלב ולחפש בליטות (במיוחד בין האצבעות, מאחורי האוזניים ובאזור הצוואר).
הנחיות הסרת קרציה מהגוף
אחזו בקרציה בנקודה הקרובה ביותר לעור (באזור הראש/גפי הפה), לא בגוף הנפוח.
משכו את הקרציה כלפי מעלה בתנועה אחידה ורציפה. אין לסובב או לטלטל את הקרציה, שכן פעולה זו עלולה לגרום לראש להישבר ולהישאר בתוך העור.
לאחר ההסרה, חטאו היטב את אזור העקיצה ואת ידיכם באלכוהול או במים וסבון.
אם הראש נשאר בעור, נסו להוציאו בעדינות עם פינצטה. אם אינכם מצליחים, השאירו אותו והניחו לעור להחלים; הגוף לרוב יפלוט אותו החוצה.
מה אסור לעשות?
אל תמרחו וזלין, לק ציפורניים, אלכוהול או שמן על הקרציה בעוד היא צמודה.
אל תנסו לשרוף את הקרציה בעזרת גפרור.
למה? פעולות אלו עלולות לגרום לקרציה להפריש את תוכן הקיבה שלה (הכולל חיידקים) אל תוך זרם הדם שלכם ולהגביר את הסיכון למחלה.