נחשים ארסיים וארס נחשים
נחש ארסי הוא זוחל המצויד בבלוטות ארס ובמנגנון להזרקתו. בניגוד לחיות רעילות (Poisonous) הפוגעות במי שנוגע בהן או אוכל אותן, נחש ארסי (Venomous) מחדיר את הרעלנים באופן אקטיבי לרקמות הטרף. הארס משמש לשלוש מטרות עיקריות:
• ציד: שיתוק או הריגת הטרף במהירות.
• הגנה: הרתעת טורפים פוטנציאליים.
• עיכול: הארס מכיל אנזימים המתחילים את פירוק הרקמות מבפנים עוד לפני הבליעה.
מנגנון החדרת הארס
מערכת הארס היא "מזרק ביולוגי" מתוחכם הכולל בלוטות, צינורות ושיניים ייעודיות.
• בלוטות הארס: ממוקמות משני צידי הראש, מאחורי העיניים. אלו בלוטות רוק שעברו התמחות במהלך האבולוציה, הארס הוא למעשה רוק מפותח.
במינים רבים (כמו הצפע המצוי) הבלוטות מעניקות לראש צורה משולשת ורחבה, בעוד שאצל נחשים ארסיים ממשפחות אחרות בלוטות הארס ארוכות וצרות כך שהראש רחב מהצוואר רק במעט או כלל לא, כמו במקרה של שרף עין גדי.
• מנגנון ההזרקה: שרירים העוטפים את הבלוטות מתכווצים בזמן ההכשה ולוחצים על הבלוטה, מה שדוחף את הארס דרך צינורית אל בסיס שיני הארס.
נחשים אינם מרוקנים את כל מלאי הארס בכל הכשה. הם מסוגלים לשלוט בכמות הארס המוזרמת ואף לבצע "הכשה יבשה" ללא הזרקת ארס כלל. זהו משאב יקר שלנחש לוקח זמן ואנרגיה לייצר מחדש.
שיני הארס
שיני הארס חלולות ופועלות בדיוק כמו מחט מזרק. קיימות שתי תצורות עיקריות למבנה שלהן:
• שיניים נשלפות: מאפיינות את משפחת הצפעיים, אלו שיניים ארוכות במיוחד המתקפלות כנגד תקרת הפה ונשלפות קדימה בזמן ההכשה. הן עטופות בקרום שהוא למעשה כפל עור של הרירית בחלל הפה, ותפקידו להגן על שיני הארס הארוכות כשהן במצב מקופל ולמנוע פגיעה ברקמות הפה של הנחש עצמו.
בזמן ההכשה, ככל ששן הארס נשלפת קדימה או חודרת לטרף, הנרתיק נסוג לאחור וחושף את השן.
• שיניים קבועות: אצל הפתניים (כמו הקוברה המפורסמת והפתן השחור המקומי), שיני הארס מקובעות בקדמת הלסת. מאחר ששיניים אלו אינן מתקפלות, הן קצרות יחסית כדי לא לפצוע את תחתית הפה של הנחש.
בשל המבנה הקשיח והקצר שלהן, פתניים רבים נוטים "להינעל" על הטרף בנשיכה חזקה כדי להבטיח הזרקה יעילה של הארס אל תוך הרקמות.
אצל נחשים תת-ארסיים, השיניים ממוקמות בחלק האחורי של הלסת וכוללות חריץ (מרזב) שלאורכו זורם הארס. נחשים אלו צריכים "ללעוס" את הטרף כדי להחדיר כמות משמעותית של ארס. למידע נוסף על נחשים תת ארסיים.
שיני ארס של נחשים הן רכיבים מתכלים שמתחלפים באופן קבוע ורציף לאורך כל חייהם. תדירות ההחלפה משתנה בהתאם לסוג הנחש, גילו ותנאי הסביבה. במינים רבים, שיני הארס מתחלפות בממוצע כל 6 עד 10 שבועות (כחודשיים).
מאחורי כל שן פעילה ממתינה "סדרה" של שיניים עתידיות (לרוב 3–6 שיניים) בשלבי התפתחות שונים. ברגע ששן נושרת או נשברת, השן הבאה בתור תופסת את מקומה ומתקבעת ללסת תוך זמן קצר מאוד (לפעמים תוך ימים ספורים).
מנגנון זה קריטי להישרדות הנחש, שכן הוא מבטיח ששיני הארס – שהן עדינות ושבירות יחסית – יישארו תמיד חדות ותקינות לצורך הזרקה יעילה.
הרכב הארס והשפעותיו
ארס נחשים הוא תערובת מורכבת של חלבונים, אנזימים ורעלנים. ניתן לחלק את סוגי הארס לפי השפעתם העיקרית:
• ארס המוטוקסי (Hemotoxic): פוגע במערכת הדם. הוא משבש את מנגנון הקרישה (גורם לדימום פנימי או לקרישי דם פתאומיים) והורס תאי דם אדומים. נפוץ אצל משפחת הצפעיים.
• ארס נוירוטוקסי (Neurotoxic): תוקף את מערכת העצבים. הוא חוסם את התקשורת בין העצבים לשרירים, מה שמוביל לשיתוק מהיר, כולל שיתוק שרירי הנשימה. אופייני למשפחת הפתניים.
• ארס ציטוטוקסי (Cytotoxic): גורם להרס מקומי של תאים ורקמות באזור ההכשה, מה שמוביל לנפיחות קשה, שלפוחיות ונמק.
ארס כקוקטייל ביולוגי משולב
אצל מינים רבים הארס אינו מוגבל לקטגוריה אחת בלבד אלא מהווה "קוקטייל קטלני" המשלב מספר מנגנוני הרס הפועלים בסינרגיה. לדוגמה, נחשים ממשפחת הצפעיים (Viperidae) מחזיקים לרוב בארס המשלב רכיבים המוטוקסיים (הורסי דם) וציטוטוקסיים (הורסי רקמות) בו-זמנית.
השילוב הזה יוצר אפקט כפול: בעוד הרעלנים הציטוטוקסיים גורמים לנזק מקומי קשה, נפיחות ונמק באזור ההכשה, הרכיבים ההמוטוקסיים מתפשטים במחזור הדם, מונעים קרישה וגורמים לדימומים פנימיים באיברים מרוחקים.
קוקטיילים כאלו מקשים על הגוף להתמודד עם הפגיעה ומבטיחים את הכרעת הטרף גם אם מנגנון אחד אינו מספיק. בארס של מינים מסוימים, כמו הצפע המצוי בארץ, קיימים אף רכיבים בעלי השפעה עצבית (נוירוטוקסית) קלה בנוסף להשפעה ההמוטוקסית הדומיננטית, מה שהופך את התמונה הקלינית למורכבת יותר לטיפול.
תהליך ייצור הנסיוב (Antivenom)
ייצור נוגדן לארס הוא תהליך ביולוגי ארוך שטרם נמצא לו תחליף סינתטי מלא. התהליך מתבצע במעבדות ייעודיות (כמו חברות פארמה בינלאומיות וקמהדע המקומית).
• חליבת הארס: זוהי הפעולה המסוכנת ביותר. החולב מצמיד את פי הנחש לכוס זכוכית או ממברנה, ומעסה את בלוטות הארס כדי לאסוף את הנוזל הצהבהב.
• עיבוד וקירור: הארס עובר ייבוש בהקפאה כדי להפוך אותו לאבקה יציבה שניתן לשמר לאורך זמן.
• הזרקה לחיות פונדקאיות: מזריקים כמויות מזעריות (שאינן קטלניות) של הארס לבעלי חיים גדולים, בדרך כלל סוסים או כבשים. מערכת החיסון של הסוס מזהה את הרעלנים ומייצרת כמות אדירה של נוגדנים כדי לנטרל אותם.
• איסוף פלזמה: לאחר תקופה, שואבים דם מהסוס ומפרידים ממנו את הפלזמה המכילה את הנוגדנים. הסוס עצמו אינו נפגע מהתהליך וממשיך לייצר נוגדנים באופן טבעי.
• טיהור וזיקוק: במעבדה, מבודדים את הנוגדנים הספציפיים מהפלזמה ומנקים אותם מחלבונים זרים של הסוס שעלולים לגרום לאלרגיה אצל בני אדם.
• בדיקת איכות: הנסיוב הסופי נבדק במעבדה כדי לוודא שהוא אכן מנטרל את הארס של המין הספציפי (למשל, נסיוב ייעודי לאפעה מגוון).
בישראל 9 מיני נחשים ארסיים:
• צפע מצוי: הנפוץ ביותר והאחראי לרוב ההכשות בשל תפוצתו הרחבה וקרבתו למגורי אדם. מצוי במרכז הארץ וצפונה.
• שרף עין גדי: נחש שחור תת-קרקעי עם ארס חזק מאוד. הוא אינו מכיש בדרך הרגילה אלא שולף שן אחת הצידה. מאכלס בתי גידול מדבריים.
• אפעה מגוון: הנפוץ שבנחשי המדבר הארסיים. חובב בתי גידול סלעיים בסביבה מדברית.
• פתן שחור: נחש מדברי שחור ומבריק. היחידי בישראל המשתייך למשפחת הפתניים (שכוללת גם את הקוברה).
• עכן (קטן, גדול וחרטומים): נחשי חולות מדבריים המאופיינים בתנועה צדית, קשקשים גסים ומראה מחוספס. מאכלסים בתי גידול חוליים בעיקר, בדרום הארץ.
• שפיפון: נחש מדברי מרשים בעל "קרניים" מעל עיניו. נפוץ בדרום הארץ.
• צפע החרמון: מין נדיר בישראל המצוי רק באזור החרמון.
מה עושים במקרה של הכשה? לחצו כאן להנחיות עזרה ראשונה.
על פי חוק, כל הנחשים בישראל הם חיות בר מוגנות. חל איסור מוחלט לפגוע בהם בשום צורה שהיא.
אם נתקלתם בנחש, יש לשמור על מרחק ביטחון ולא לנסות ללכוד אותו. במידה והנחש נמצא בתוך הבית או בחצר, יש להזמין לוכד נחשים מוסמך.
052-3567766